סכסוך בין בני זוג שמוביל להליך גירושין עלול להיות קשה ומורכב ובעוד שישנם תהליכי גירושין שנגמרים בגידופים והרמת הטונים ישנם מקרים קיצוניים שמגיעים לפעולות קשות הרבה יותר. טל איטקין היא עורכת דין מנוסה ומקצועית לענייני משפחה וגם היא וגם עורכי דין אחרים מתחום המשפחה נתקלים כבר שנים ארוכות בתופעת חטיפת ילדים לצורך מיקוח בתהליך הגירושין. אמנת האג נועדה למעשה להגן על ההורה שנשאר בארץ מולדתו ולמעשה אומר ההסכם כי מחויבות של המדינה אליה הגיע הילה להחזיר אותו לארץ מוצאו ולדון במשמורות במדינה שממנה נחטף הילד ולא במדינה בה הוא שוהה כעת. אמנת האג אינה מוחלטת ויש בה חריגים כמו למשל עקרון טובת הילד שמדבר על כך שמעצם החזרה לארץ עשוי להסתבך ההורה החוטף וזו עשויה להיות פגיעה קשה בילד. מדינת ישראל קיבלה על עצמה את ההאמנה בשנת 1991 ומאז התרחשו לא מעט מקרים בהם אחד ההורים החליט לקחת את החוק לידיים ולהפעיל לחץ מסיבי על הצד השני בעזרת לקיחת הילד המשותף למדינה אחרת. לפי טלי איטקין מדובר במקרים קיצוניים אך לצער כולנו לא במקרים נדירים, עצם העובדה כי ישנו הסכם לא כתוב כי ההורה החוטף לא ייענש כדי לא לפגוע בילד פותחת פרצה עבור לא מעט הורים מתוסכלים שמצויים בהליך הגירושין.
אמנת האג – מרתיעה בפני חטיפת ילדים
עצם ההאמנה למעשה מבהירה מסר חד וברור: אב או אם החוטפים את ילדיהם למדינה אחרת חשופים גם בה ולא יכולים למצוא פינה שקטה ורגועה כדי להמשיך בצעד הדרסטי שבצעו. לא תמיד הילד בוגר מספיק כדי להבין בכלל את הסיטואציה ויש כאן בהחלט ניצול של הסיטואציה שבה צד אחד יוצא מהארץ ללא ידיעתו של הצד השני ובכך עשוי לקבל החוטף את מבוקשו והצד השני ינחל הפסד במובן מסוים רק כדי שהילד יחזור לארץ מוצאו. טל איטקין מציינת כי בהחלט ניתן לומר שאמנת האג מרתיעה מפני מתכנני החטיפה הבאים ועצם הידיעה שגם במדינה אליה יגיעו האב או האם ביחד עם הילד ויהיה נרדפים וחשופים גורמת להורים לחשוב פעמיים טרם הצעד הלא שגרתי. לצערנו, ילדים הפכו לקלף המיקוח החזק ביותר בהליך הגירושין וכמובן שלא באשמתם וללא רצונם. שני הצדדים רוצים בטובת הילד, אף אחד מהם לא רצה להזיק לו וזה מוביל לשני דברים עיקריים: פעולות שמונעות בעיקר מאמוציות רגעיות ופחות מחשיבה רציונאלית ודבר שני זו ההבנה כי בעזרת הפעלת לחץ בדמות חטיפת ילד או היעלמותו הפתאומית תדחק לפינה את הצד השני ותוביל לניצחון מסוים בהליך הגירושין הקשה.
