יש הרבה עורכי דין המתמחים בעריכת צוואות. נושא שהרבה אנשים מעדיפים להימנע ממנו אבל המודעות לעריכת צוואה צריכה להיות גבוהה הרבה יותר גם אצל אנשים צעירים. כידוע המצב הביטחוני במדינה אינו אידיאלי והסיכון נמצא בחי היום יום שלנו. בשל כך יש חשיבות גבוהה שכל אחד מאינו יפנה לעורך דין ויכין צוואה.
עריכת צוואות היא על פי חוק
לא נלאה אתכם בחוק הירושה על דקדוקי הדין והמשפט והשרויים בו אבל כן נדגיש רעיון מרכזי בחוק שאומר שאדם זכאי להנחיל את עזבונו על פי שיקול דעתו. זה נראה פשוט. אדם שהוא צלול בדעתו ישב ויכתוב צוואה והוא יחליט למי הוא רוצה להוריש אץ רכושו וכספו לאחר מותו. לפי הרעיון הזה הוא יכול גם להוריש את זה לאדם זר שאינו מבני משפחתו או לעמותה או ארגון לפי שיקול דעתו. זה יכול לקרות במיוחד אם הוא כתב את הצוואה בהתאם לדרישות החוק לכתיבת צוואה.
זה לא בדיוק ככה.
צוואות הן נושא עדין במיוחד. הרעיון הזה של חופש הירושה במציאות רעיון זה אינו מתבטא באופן מלא. לא כל מה שאדם רושם בצוואתו על פי רצונו כמוריש בעיזבונו, אכן זה מה שקורה בפועל. לדוגמא : קופות גמל ותכניות חסכון. גם אם אדם רשם בצוואתו כי הוא מוריש אותם לפלוני, אם פלוני אינו רשום כמוטב באותם קופות גמל ותכניות חסכון, הוא אינו יכול לקבלן.
עניין משפטי והצורך בעורך דין
הרעיון העומד מאחורי קביעה זו של חופש הירושה היא שבית המשפט ויחידות הסיוע שליד בית המשפט יפעלו למען לכבד את רצון המת בקיום הצוואה שכתב. לא תמיד ניתן להשיג זאת ולפעמים יש לפעול לפשרות בין אלו הטוענים כי הם זכאים לחלק מעיזבון של נפטר למרות שאינם רשומים בצוואתו. בהרבה מקרים כאלו פועלים בית המשפט ויחידות הסיוע להגיע לפשרות בכדי למנוע בזבוז זמן וכספים מיותרים. המסר המועבר שפשרה מאפשרת ליהנות מיד מעיזבון ללא הוצאות מיותרות. זו עוד דוגמא כיצד לא בכל מקרה רצונו של הנפטר שרשם בצוואתו מגיע לידי ביצוע באופן מלא.
סייגים לחוק הירושה
יש מקרים בהם לא נכתבות צוואות ואז בית משפט פועל לפי דין כי רצונו לא הנפטר לא נכתב, על כך שיש סוגיות בהם יש קונפליקט בין רצונו של הנפטר לבין מעמדם המשפטי של יורשים כגון : ילדים מאומצים, הפריית מבחנה לאחר המוות ויורש שנולד 300 ימים לאחר המוות.
